קהא נ' חברת פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 32,000 ₪, משום שלטענתו, החתימה אותו הנתבעת על תנאי בלתי חוקי, תנאי מקפח, הפרת ההסכם שנחתם ובגוף התביעה אף הוסיף הפרות נוספות, שהן הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה על פי פקודת הנזיקין, הפליה על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים – כל זאת בהסתמך על הטענות שהעלה בכתב תביעה המחזיק 9 עמודים.

בחלק הארי של כתב התביעה, מפרט התובע ממש יומן אירועים יום יומי ונראה על פניו שהתובע ניהל יומן תאריכים זה למטרת הגשת תביעה זו.

עיקרי טענותיו של התובע, המצדיקים לטענתו קבלת תביעתו, הן כדלקמן:

א. א) התובע רכש מהנתבעת מכשיר טלפון סלולארי הפועל בטכנולוגיית GSM באמצעות כרטיס חכם המכונה SIM. (להלן:"המכשיר"). הוראת התשלום של התובע הייתה מחשבון בנק של אביו המנוח, אשר נפטר ביום 6.2.12 וחשבון הבנק נסגר עקב פטירתו, ואת חשבון הפלאפון המשיך התובע לשלם בכרטיס אשראי ו/או במזומן.

ב) החיובים אשר הנתבעת חייבה את התובע לאחר סגירת חשבון אביו המנוח היו גבוהים וללא קשר עם ההסכם אשר נחתם בין התובע ובין הנתבעת ביום 3.5.11.

הסכום האחרון ששילם התובע – לפי דרישת הנתבעת- ביום 20.5.12 הוא 737.78 ₪.

למרות שהתובע שילם את שנדרש, הנתבעת לא סיפקה לו את השירותים הקבועים בהסכם מלבד שיחות נכנסות וביום 23.5.12 קיבל התובע מכתב על קיומה של יתרה בלתי מסולקת- זאת למרות ששילם.

ב. א) התובע מחזיק 2 מכשירים בעלי שני קווים שונים והתובע מלין על כך, שלמרות שעמד בהתחייבויותיו הכספיות, סירבה הנתבעת לחבר את הקווים לשיחות יוצאות.

עוד מלין התובע על כך, שעשה אין סוף ניסיונות לדבר עם נציג הנתבעת ואף שלח מכתב בפקס על מנת להסדיר את חיבור הקווים לשיחות יוצאות.

הנתבעת גם חייבה את התובע בשירות תיקונים – זאת למרות שהנתבעת לא מספקת שירות זה עד לאחר שהתובע יסדיר אמצעי תשלום דרך שירות לקוחות.

ב) התובע מפרט בתביעתו את המועדים בהם פנה שוב ושוב אל הנתבעת להסדרת עניין אמצעי התשלום ומציין גם את ההתעלמות והזלזול שהפגינה הנתבעת על פניותיו ולכן, הבהיר התובע לנתבעת, שלאור התנהלותה – הוא רואה את הסכם ההתקשרות כמבוטל.

ג. א) בחודש יוני 2012 קיבל התובע שני שוברי תשלום ובאותו חודש, ביום 10.6.12 החליט התובע לנייד את המכשיר לחברת "הוט מובייל". יום לאחר הניוד, פנה נציג הנתבעת אל התובע וביקש ממנו לחזור אל הנתבעת להמשך ההתקשרות, אך לאור התנהלות הנתבעת, סירב התובע להצעות נציג הנתבעת.

ב) ביום 12.6.12 הודיעה הנתבעת, שעל פי בקשת התובע, היא מסיימת את ההתקשרות. למרות זאת, המשיכה הנתבעת עדיין ליצור קשר עם התובע תוך ניסיון להחזירו אליה וביום 22.6.12 שלח התובע בקשה לנתבעת לתאם פגישה עם נציג הנתבעת על מנת להסדיר את עניין סיום ההתקשרות.

בהמשך מפרט התובע מועדי פניות שקיבל התובע על תשלומים שונים שעליו לשלם לנתבעת, אך לאחר שהתובע שלח מכתב לתאם פגישה בקשר לכל החשבונות שנשלחו אליו – התעלמה הנתבעת מבקשותיו.

ד. מהטענות שמעלה התובע כנגד הנתבעת, מבקש הוא להראות לבית המשפט, שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב כאשר לא שיתפה פעולה עם התובע על מנת לסיים את ההתקשרות.

למרות טענותיו של התובע כפי שהופנו כנגד הנתבעת, מלין התובע על כך, שקיבל ביום 30.7.12 דרישה לתשלום חוב בסך של 2,004.76 ₪ בעוד שביום 4.9.12 קיבל התובע מכתב נוסף מעו"ד של הנתבעת, שהוא חב נכון ליום 21.8.12 סך של 10,475 ₪ ובכך ייחס התובע לנתבעת התנהגות בריונית וסחטנית הדורשת סכומי כסף ללא קשר למציאות ובכך מנצלת הנתבעת את כוחה לדרוש סכומים לפי ראות עיניה.

2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות תביעת התובע ואת נימוקיה החזירה בכתב הגנה כמעט כאורכו של כתב התביעה, בטענה, שתביעת התובע חסרת בסיס עובדתי או משפטי, אשר הוגשה בידיים לא נקיות, תוך סילוף עובדות על מנת לכפות על הנתבעת, בדיעבד, תנאי התקשרות להם לא נתנה הנתבעת הסכמתה.

בנוסף לטיעון כללי זה, מעלה הנתבעת – בין היתר- את הטענות העיקריות הבאות:

א. התובע הפר באופן חד צדדי את הסכמי ההתקשרות עם הנתבעת בעת שביטל את אמצעי התשלום בו התחייב והתעלם מן ההתראות שנשלחו אליו להסדרת החוב. לתובע נותר חוב בסך של 12,309.95 ₪.